בעולם המדע, כמו בעולם הרוח, לעתים קרובות אנו נתקלים בדברים הנחשבים "בלתי אפשריים". אך מה קורה כאשר מישהו מעז לחשוב אחרת? סיפורם המרתק של קונסטנטין נובוסלוב ואנדרי גיים מדגים את כוחה של האמונה והנחישות לשבור מוסכמות ולגלות עולמות חדשים.
שני מדענים אלה, בתעוזה ובחוצפה מבורכת, החליטו באחד הימים לנסות את מה שהוכח כ"בלתי אפשרי" במשך 70 שנה – יצירת חומר בעובי של אטום בודד. הקהילה המדעית הייתה משוכנעת לאורך עשרות שנים כי חומר כזה אינו יכול להתקיים. הוכחות מתמטיות ופיזיקליות נערמו, כולן מעידות כי חומר דו-ממדי הוא בגדר חלום באספמיה. אך נובוסלוב וגיים לא נרתעו.
במקום להיכנע למוסכמות, הם פנו לכלים הפשוטים ביותר – סלוטייפ ועיפרון. בתהליך הנראה כמעט ילדותי בפשטותו, הם מרחו עיפרון על משטח, הדביקו עליו סלוטייפ, ואז קילפו את הסלוטייפ. הם חזרו על הפעולה שוב ושוב, עד אשר, כמו בקסם, נותרה על המשטח שכבת פחמן בעובי של אטום בודד.
*
תורת החסידות מלמדת אותנו כי מכל דבר שאדם רואה או שומע – עליו ללמוד הוראה ל"עבודת השם". מה אנו יכולים ללמוד מהסיפור המופלא?
אל לנו לקבל את ה"בלתי אפשרי" כעובדה מוגמרת, ואל לנו להסכים לרעיון כי הגאולה "בלתי אפשרית" בדורנו. הרבי מלובביץ' מלך המשיח אומר שוב ושוב: דורנו הוא דור הגאולה, ועלינו להאמין בכך בכל לבנו.
לכל דור, הייחודיות שלו. עשרות שנים של תיאוריה נגדית נגמרו בעשייה קטנה של שני אנשים. כך גם לגבי הגאולה האמיתית והשלימה: לא במקרה אנו חיים בימינו אלה. יש לנו תפקיד מיוחד, יכולות ייחודיות, והזדמנות להשלים את מה שדורות קודמים החלו. הגאולה יכולה וצריכה להתגלות דווקא בדורנו.
כל אחד מאיתנו הוא כמו אותו סלוטייפ או עיפרון – כלי פשוט לכאורה, אך בעל פוטנציאל אדיר. כל פעולה שלנו, גם אם נראית קטנה וחסרת משמעות, יכולה להיות הפעולה אשר תטה את הכף ותביא את הגאולה השלמה, תיכף ומיד ממש!
