עד"ז ישנו עוד ענין שנטפלו אליו – היתכן שקוראים "טנק" של מצוה?
והביאור בזה הוא ג"כ ע"ד הנ"ל (סי"ב-ג), ובב′ האופנים – א) דוקא בלע"ז, ב) הקשר ללה"ק. ובהקדים:
כשישנו צורך לעסוק בעניני עוה"ז – רואים בפועל שצריך לבוא לידי מגע ומשא עם אינם-יהודים. ובזה אין ברירה, ואין הדבר תלוי ברצון האדם, אלא כך קבע הקב"ה בעולמו, והורה באופן גלוי, שכך צריכה להיות ההנהגה.
ולדוגמא: כשמתבונן כיצד מקבל פרנסתו הגשמית – ועי"ז מחזיק נשמתו בגופו – רואים בפועל שמקבלה ע"י שיש לו מגע ומשא עם עוה"ז ועניני העולם ("וועלטישע זאכן"), ועד עם אינם-יהודים. ועד כדי כך שהולכים לאינם-יהודים ומבקשים מהם בקשות וכו′ וכו′. וכן מתנהגים גם אלו הנטפלים להנ"ל במעשיהם בפועל.
דלכאורה: הרי יכול הוא לשבת בביתו ולומר תהלים ולעסוק במצוות, ובגלל זה יתן הקב"ה שכרו במילוי בקשתו! אלא, טוען הוא, שכן צותה התורה "וברכך ה′ אלוקיך בכל אשר תעשה", ולכן הולך בעצמו לאינו-יהודי מסויים ומבקש ממנו בקשה וכו′, ועושה מזה רעש גדול, וגם עושה מזה עיקר, ולא עוד, אלא שגם מתפאר בזה, ובזצדק: הרי התקוה היא שיצא מהשתדלותו דבר טוב!
אלא שמזה יוצאת בהכרח – הוראה ברורה, כנ"ל (ס"ו וסי"ב): שבדורנו מוכרחים שאינם-יהודים ידעו מז′ מצוות בני נח, ויקיימו אותם בפועל. ובמילא ימלאו הבקשה שמבקשים מהם. ועד"ז יובן גם בעניננו:
כשרואים שישנו "טנק" כפשוטו – כלי נשק, נשאלת השאלה: כיצד יכולה להתהוות מציאות שהיא – ר"ל – כלי משחית, הרי "מפי עליון לא תצא הרעות" אלא ההכרח לומר, שעיקר ענינו הוא להפכו לטוב. וכנ"ל (ס"י) בביאור ענין "יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים".
וביתר פירוט:
רואים בפועל, שישנם "טנקים" שאומות העולם – אף אלו שאינם יודעים מז′ מצוות בני נח – מנצלים למטרות טובות, ליישר הדרכים או לסלק דברים המפריעים ומונעים בניית בנינים לצורך ישוב העולם, וכיו"ב. והנה, הדברים אמורים לגבי עניני "רשות" – וזה מספיק וטוב עבור בן נח.
אבל מיהודי נדרש שכל עניניו יהיו באופן ד"כל מעשיך יהיו לשם שמים" ו"בכל דרכיך דעהו" – ועפ"ז עליו להתייגע בזה ולהפוך את ה"טנק" מ"היפך הטוב" – לצדק וקדושה, לנצלו שיהי′ "לשם שמים" ובאופן ד"דעהו", שיהי′ מלכתחילה "טנק" – שעיקר ענינו, ויותר מזה, כל ענינו – ענין של מצוה.
והנה, כנ"ל, גם בזה רואים ענין דזמן זה – "יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים": כל זמן שלא הי′ "טנק" בצד דלעו"ז – עדיין לא הגיע הזמן המתאים שיהי′ מציאות "טנק" של מצוה וקדושה, או אפילו "טנק" של רשות. אמנם כשרואים שנתהווה מציאות זו בלעו"ז – זוהי ההוכחה וההוראה בגלוי שעתה הגיע הזמן לעשות "טנקים" של מצוה.
וע"פ הכלל ד"איני מבקש כו′ אלא לפי כחן" – בודאי שב"כחן" לקיים ענין זה, וכפי שרואים בפועל, וגם את התוצאות טובות שיצאו מזה.
טו. והנה, ע"ד הרמז הנ"ל שיש בלה"ק ל"נאו" – י"ל גם בעניננו ("טנק"). והביאור בזה:
דובר כבר בארוכה [אלא, שרושמים את זה ואח"כ מניחים את הרשימה בארון. וישנם עוד מהדרים שכורכים את זה בשתי "כריכות" (כדי שלא יפריע להם), וא′ הענינים שבין השתי "כריכות" הוא ענין זה], שישנו בזה רמז מסימני ששה סדרי משנה: "זמ"ן נק"ט" [ישנם בזה שני סדרים: "זמ"ן נק"ט ו"נז"ם קט"ן", והסימן המקובל הוא "זמ"ן נק"ט"], ו"נקט" אותיות "טנק". אמנם בסדר שונה, אבל אותם האותיות.
והנה, הסדר בזה ג"כ מדוייק [אע"פ שכל הפרטים השונים שבמשנה הם חלק מכללות המשנה, ו"עצם כשאתה תופס בחלקו אתה תופס בכולו" – אעפ"כ הרי ערכה התורה סדר מסויים בזה]. וטעם השינוי בסדר האותיות (בעבודה) הוא: ישנו הענין כמו שהוא (א) בתורה – "נקט", (ב) כמו שהוא נמשך אח"כ מהתורה (להבדיל) לעולם, ב"מעשה שהוא העיקר" – ד"טנק" של מצוה, ובפעולותיו ע"י ה"טנקיסטים" שלו, ואז הסדר הוא "טנק".
והענין בזה:
"טנק" ר"ת "טהרות נזיקין קדשים". והסדר בזה: "טהרות" – לכל לראש העבודה ד"לטהר עצמו", "קשוט עצמך תחלה וכו′". ולאחרי זה יכול לפעול על הזולת (וכסדר הכתוב "סור מרע" ואח"כ "ועשה טוב"), תחלה בעבודה דסדר "נזיקין" – "סור מרע", ולאחרי זה בעבודה דסדר "קדשים" – "ועשה טוב".
[ובזה יומתק ענין ד"טנק" של מצוה – נוסף על עיקר ענינו כנ"ל (סי"ד) שהוא כנגד ומבטל את ה"טנק דלעו"ז, הנה הוא "מבררו ומלבנו ומצרפו"].
וי"ל שהרמז לזה הוא דוקא מהמשנה – כי משנה (דוקא) הוא ענין הלכות בגלוי, ו"דבר ה′ זו הלכה" הרי קשור עם "דבר ה′ זה הקץ" [שזהו ההפרש בין "משנה" ל"גמרא": ב"גמרא" ישנם שקו"ט וקושיות ותיובתות וכו′, ו"אלו ואלו דברי אלקים חיים". משא"כ ב"משנה" מובאת ההלכה בקצרה והפס"ד הוא ברור – "דבר ה′ זו הלכה", וכמ"ש הרמב"ם בארוכה, וכן חיבר ספרו "הלכות הלכות", "בלשון ברורה ודרך קצרה" (מהתחלת ספרו – אודות ההלכות הקשורות בתחלת ההתהוות והמציאות, עד לסיום ספרו – "כי מלאה הארץ דעה את ה′ וגו′", שגם זו הלכה, כמדובר כמ"פ)].
ע"כ מאמר המוסגר.
(מוצש"ק פ′ צו, אור לי"ג ניסן. התוועדויות תשמ"ז ח"ג ע′ 98)