משיחת י"ב תמוז ה'תשל"ד

החידוש המרעיש שהביא עמו ה"טנק" הוא – באופן תנועתו, על שרשרת, ובמילא זה יכול לנסוע מעל בורות ותעלות (שבהליכה ברגל או נסיעה במרכבה שעל גלגלים לא שייך לעבור).
וזה הצליח יותר אפי' מ"אוירון" הנוסע באויר (שמוגבל בכמות הנשק שיכול לשאת) וכו'.
וככל הדברים האלה גם בקשר ל"טנק"המבצעים: בזמן הזה צריכים להגיע לכל מקום ומקום ולכל אחד ואחת מבני ישראל, אפי' זה שנמצא בצד השני של ה"בור" וה"תעלה" וכיו"ב, ו"לברר" אותו כפי שהוא עדיין "בארץ", ובשפתו הוא, כי אין זמן לחכות עד שיבין את שפת ה"נשמה" דאורייתא, דברים העומדים ב"אויר" – בינתיים עובר יום שאינו מניח תפילין ח"ו, ולכן יש "לחטוף" "מכל הבא לידו" – אפי' אם בשביל זה צריך לדבר בשפת המדינה, ובנוגע ל"שלא לשמה" וכיו"ב – העיקר להביאו לקיים מצוה א' (לפחות) במעשה בפועל, ואז "מצוה גוררת מצוה" עד שיהי' "תמים . . עם ה' אלקיך".